פרשת תרומה

"אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים" (שמות כ"ה, ז')

אין ספק בכך, שאחד הגורמים המעצימים את הקשיים, עמהם אנו נאלצים להתמודד מפעם לפעם במהלך חיינו, נעוץ בעובדה שאנו חשים תחושת מרמור, תסכול וכעס על כל הסובבים אותנו… אנו מרגישים כי 'עשו לנו עוול' , 'פגעו בנו',  'הזיקו לנו', והידיעה הזו- מעצימה את הקושי שבעתיים…

הלא בינינו לבין עצמינו: כולנו מכירים בכך, שקשה הרבה יותר להתמודד עם קושי שנגרם על ידי אחר, מאשר להתמודד עם קושי בלתי נמנע.

אכן, לאמיתו של דבר, עלינו לשרש את התחושה הזו מכל וכל. עלינו לזכור כי איש אינו יכול להרע לנו, בדיוק כפי שאיש אינו יכול להיטיב עמנו, מלבדו יתברך… יתר על כן: כאשר יהודי מתרגז כאשר הוא אינו מצליח כרצונו – הרי בכך הוא מביא לידי ביטוי את חוסר אמונתו! שהרי אילו היה מאמין באמת כי הכל ממנו יתברך, ובלעדיו לא יכול לקרות מאומה – בוודאי לא היה מרהיב עוז בנפשו להתרגז, שכן על מי רוגז הוא? על הריבונו של עולם?

צריכים אנו לזכור, כי אסור לנו לאבד תקווה בכל מצב ובכל תחום. תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. גם אם נראה שאפסו הסיכויים, גם אם לא נראה כל מוצא באופק – הקדוש ברוך הוא הינו כל יכול, וברצונו הוא אינו מוגבל לנתונים ולסיכויים שבדרך הטבע…

דוגמא לכך יכולים אנו למצוא במעשה הבא, אותו סיפר רבי משה אהרן ברוורמן, וכך סיפר:

מעשה באדם חרדי, בן תורה ירא שמים, אשר ניהל לפרנסתו חנות תכשיטים גדולה, שהיתה ממוקמת בשכונה מסויימת במזרח ירושלים. באחד הימים פרצו גנבים לחנות, רוקנו אותה מכל סחורתה – ששוויה הוערך בסכום עתק – ונעלמו… להערכת המשטרה – בדרך הטבע לא נראה כל סיכוי להשבת הרכוש הגנוב לבעליו… ברור היה שגם אם ייתפסו הגנבים – לא ניתן יהיה למצוא את הגניבה ברשותם, שכן זה מכבר החליפה ידיים ונעלמה…

נקל לתאר את דכדוכו של בעל החנות, אשר איבד את כל רכושו ברגע אחד. אחד ממקורביו של גדול הדור הרב שך, אשר הכירו באופן אישי, הציע לו להיכנס אל הרב ולתנות בפניו את צערו, והלה קפץ על ההצעה בשמחה. עוד באותו היום נסעו השנים לבני ברק, אל ביתו של הרב, אשר נענה בשמחה לבקשתו של אותו מקורב, כי יעודד את רוחו של הסוחר המדוכדך.

ואכן, היהודי נכנס אל חדרו של הרב, אשר שמע את סיפורו, עודד את רוחו, ולאחר מכן סיים באמרו: "ליהודי אסור לאבד תקווה בשום אופן! לפעמים קורה שגנבים מסתכסכים ביניהם, והאחד מלשין על השני!"… בעל החנות ניסה להסביר, כי להערכת המשטרה יצא הרכוש הגנוב זה מכבר מרשותם של הגנבים, אולם הרב לא הגיב לדבריו. הוא נפרד ממנו במאור פנים, והלה יצא לדרכו.

אך הנה, ראו זה פלא: לא חלפו אלא ימים ספורים, וממטה המשטרה התקשרו להזמין את מיודענו אל התחנה. בבואו, ציפתה לו הפתעה: כל הרכוש הגנוב המתין לו, כאשר מאומה לא חסר ממנו… לתדהמתו, סיפרו לו השוטרים כי אחד הגנבים הסתכסך עם חבריו והסגירם למשטרה, בדיוק כפי שצפה הרב שך זצ"ל...

ללמדנו, כי אסור לאבד תקווה בשום אופן, גם כאשר כל הנתונים מצביעים על כך שהסיכויים אפסיים לחלוטין. הקדוש ברוך הוא הינו כל יכול, וברצותו – אין מעצור לפניו מלהושיע ברב או במעט!

(מתוך 'אורחות החיים' פרקי חיים ממרן הגרא"מ שך זצוק"ל)